ורד - אדם מיוחד בימינו  / יעקב ביטון

ורד היתה בין המפקדים הראשונים שלי בצה"ל.
ורד קלטה אותי בשנת 1999 והסמיכה אותי להיות תוכניתן מן המניין ביחידת התכנה של חיל האוויר - יחידה 180 (יחידת אופק של היום).
עם השנים, דרכנו נפגשו שוב ושוב בפרויקטים נוספים.
זו היתה זכות גדולה להכיר ולעבוד איתה.
ורד היתה אדם ישר וישיר, הגון, מנומס, חייכן, עוזר, מעודד...
וזאת בנוסף להיותה מקצוענית של ממש.
בשנים האחרונות, עם התגברות המחלה, יצא לי לפגוש ולבקר אותה מספר פעמים
ותמיד נדהמתי מחדש מעוצמתה הפנימית גם ברגעים הקשים ביותר !
לחשוב על ורד בזמן האחרון, זה מחזיר אותי למזמור טו' בתהילים שלעניות דעתי מאפיין אותה מאוד:
א. מזמור לדוד יהוה מי יגור באהלך מי ישׁכן בהר קדשׁך׃
ב. הולך תמים ופעל צדק ודבר אמת בלבבו׃
ג. לא רגל על לשׁנו לא עשׂה לרעהו רעה וחרפה לא נשׂא על קרבו׃
ד. נבזה בעיניו נמאס ואת יראי יהוה יכבד נשׁבע להרע ולא ימר׃
ה. כספו לא נתן בנשׁך ושׁחד על נקי לא לקח עשׂה אלה לא ימוט לעולם׃

יהי זכרה ברוך.
אכי"ר.

יעקב.

פרידה מורד  / מאיר
ורד
כשסיימתי את לימודי מדעי המחשב לפני כמעט 20 שנים ,התגייסתי לח"א ליחידה 180 ושובצתי לפרוייקט מלח"א.
אני ישבתי בצד בצד שמאל של הצריף (בצד הלוגיסטי) ואת בצד ימין (בצד הרכש והתקציב).
בתחילה הכרנו ב"שלום , שלום" , ובהמשך בטרמפים לכיוון גבעתיים.
תמיד היתה לך סבלנות להסביר על תהליכי העבודה ביחידה , ועל איפיונים וכל מה שנדרש.
בהמשך כאשר עברתי לפרוייקט אחר, ואת נבחרת להיות בצוות המוביל של פרוייקט ERP של ח"א דרכנו נפגשו שוב.
והמפגש השלישי והמשמעותי ביותר התחיל ב  2006 ונמשך כ 3 שנים, עת הייתי מפקדך.
היו לנו שיחות רבות שבהן סיפרת לי על המחלה הארורה וכיצד את מתמודדת איתה, וביקשת שעל אף הקשיים, שאני אדרוש ממך כמו כל אחד ביחידה.
במהלך ה 3 שנים הללו הובלת כניסה לעולמות חדשים בח"א, וכל מי שנפגש איתך נפעם מאישיותך ומהמקצועיות שלך, ובזכותך ורק בזכותך הנושאים הללו מוטמעים היטב בח"א.
אני זוכר, שבאחת הפגישות האקראיות במסדרון עם קצין בכיר, הוא דיבר בשבחך, ושאל אותי מדוע את לא זמינה. סיפרתי לו שאת נמצאת בטיפול. הוא הופתע מכך, מכוון שהוא לא שיער בנפשו שבחורה אנרגטית כמוך חולה במחלה הארורה.
כקצין צעיר שימשת לי דוגמא לאשת מקצוע, וכמפקד שימשת לי דוגמא לאדם ערכי שדבק במשימה.
למדתי ממך הרבה,
אני מצטער על כך שלא הצלחתי להקדיש לך את הזמן שבאמת היית ראויה לו.

ורד
  תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים

קישור לכתבה  / מיקי שרייבר
קישור לכתבה שבה התראיינה ורד לפני כשנה וחצי
http://www.mako.co.il/finances-personal/career/Article-47bdaacddfe8021004.htm

הספד החברים  / מיקי שרייבר

שנים רבות אנחנו מלווים אותך ואולי בעצם את מלווה אותנו, בתחילה בשירות הצבאי כחברה וכקולגה ואח"כ כמלווים חבר בשעת כאב. בזמן האחרון ידענו שהיום הזה מתקרב. אבל עכשיו כשהוא הגיע הוא נחת עלינו כרעם ביום בהיר.לא ניחשנו שהיום הזה יהיה ט' באב וכשחושבים על זה, זה יום שכל-כך מסמל אותך או את פרידתך מאיתנו. כי היום הזה הוא יום אבל של כל עם ישראל וגם את היית אדם של כל ישראל. תמיד שמת את עצמך בצד והפנית את רוב מרצך ומחשבתך לחיל-האויר, כלומר להגנת עם ישראל כולו והמולדת. אני זוכר שהיינו נפרדים בסוף יום עם בעיה שדורשת מחשבה רבה והיית מתקשרת אלי בערב עם פתרון או מספרת לי בבוקר למחרת שעלית על משהו. אני זוכר שהלכנו ביחד במסדרונות הקריה מרחק של 10 דקות וזה לקח שעה, כי כל אחד הכיר אותך, אמר לך שלום, התעניין בשלומך וגם נעזר בידע הרחב שלך. שלא בפנייך, כל אחד סיפר כמה הוא מעריך אותך ומעריץ את נחישותך. ידענו שקשה לך להגיע לעבוד ושאת סובלת מכאבים ובכל זאת הגעת ולא שמענו ממך אף-פעם טרוניה או תלונה. בתקופה האחרונה כשהיית על כיסא גלגלים עשית מאמצים אדירים להגיע לישיבות, להגיע למקומות לא נגישים ובקיצור - לתרום. לתרום למען הכלל. לא נוכל לפרט כאן כל מה שעשית לחיל-האויר בגלל בעיות סיווג ובעיקר בגלל שקצרה היריעה מלהכיל, אך נאמר שמדובר בתרומה אדירה בפן המבצעי והלוגיסטי של חיל-האויר. גם כשהיה נראה כי המשימה בלתי אפשרית ולפי כל הפרמטרים הפרויקט יכשל, את התעקשת להמשיך, למצוא את נקודות השבר ולתקן אותן אחת-אחת. וכך הרמת פרויקטים, שיפרת והרמת גבוה יותר את מוכנות חיל-האויר.

אני אישית מעיד שהתקופה הכי מרגשת שהייתה לי בשירות היא כשהייתה לי הזכות להסיע אותך לקריה ובחזרה. הגעתי כל בוקר לביתך ותמיד היית שמחה וחייכנית, אפילו שראיתי שקשה לך ונזקקת לעזרת הזולת כדי לתפקד. כמובן שתיכף ניגשת לדיבורים בענייני עבודה, אך לא שכחת גם לשאול מה שלומי, מה שלום המשפחה ואיך הייתה הנסיעה בבוקר. לא ייאמן כמה בעיות פתרנו בנסיעה כל-כך קצרה.

בזמן האחרון, עת שהיית בבית החולים, תפסנו את עצמנו מדי יום נתקלים בבעיה ואומרים שבטח ורד הייתה פותרת את הבעיה הזו ומתאפקים לא להתקשר ולהטריד אותך בשאלות קשות למיניהן. כשבאנו לבקר אותך בבית-החולים התעניינת בנעשה ואפילו אז, מאחורי מסכת חמצן, המשכת לעזור לנו, לתת טיפים ולעודד אותנו.

לכם, משפחה יקרה, ראינו אתכם בתקופה האחרונה והלא פשוטה שעברתם. חנה, תמיד קיבלת אותנו בחיוך למרות שהיה לנו ברור כמה קשה לך. שי, ראינו והערכנו את המסירות שבה עזרת ותמכת בורד. אנחנו כואבים את כאבכם ומאחלים לכם שלא תדעו עוד צער.

ורד, אנחנו באמת לא יודעים איך להפרד, זה קרה מהר מדי וכואב מדי, קשה לעכל. תחסרי לנו כחברה אישית וכחברה לצוות. תהא נשמתך צרורה בצרור החיים.